השבוע התחיל רגוע יותר....
(טוב אני גם ארגנתי לי חופשה בסוף שבוע במלון בים המלח...) ותודה לניר על שלקח חופש לשבוע האחרון באוג' (טוב הוא יודע מה טוב לו...) הילדים בעצמם מותשים ואמא רגע לפני שיגעון וקרחות מתלישת שיער .
אתמול לא הייתי כל היום בבית
עבדתי (זה קורה פעם בחודש שאני נעלמת להם ליום אחד ) ואז הם נזכרו שיש להם אבא
איזה תענוג!!!
הם חזרו לשביל המוכר לצד שלו של המיטה
אלמה מעדיפה את אבא הגבוה על אמא הגמדה
והיא מטפסת עליו בקופיפיות
גם המחשב של הילדים פתאום קורא אאאאאאאאבאאאאאאאאא!
החיים יפים
למרות שעדין אוג'.

הנה כמה תמונות מהחופש שלנו בסופ"ש:



הנה נגמר עוד שבוע .
ולמה אני כותבת על זה ביום חמישי בצהרים?
כי אישי יקירי האחד והיחיד חוזר היום מצבא ההגנה הגונב אבאים מילדים (שומעים את המרמור ???)
בכולאופן חברה פנתה אלי היום ואמרה לי את לא מבינה איך הבית נראה!!!
אמרתי לה שיש לי מושג מצויין
הבית נראה כאילו טייפון גילח את כל הקירות והעיף הכל למרכז החדר לערמה מאוד מאוד לא מאורגנת.
מה שקורה במסביב לה הוא אקראי בהחלט ואי אפשר לקרוא לזה אפילו בלאגן...
באזורי האכילה הרצפה יכולה להאכיל בשקט איזה 4-5 מחוסרי בית רעבים במיוחד.
החופש הגדול הזה עוד יעשה אותי בן אדם טוב.
אני רוצה כבר ספירה לאחור נגמר לי הסוס
עברתי לשלב שאני מרגישה חמור.
אתמול קיבלתי צו פינוי מאחותי המדהימה."אורלי אחרי צהרים את מתלבשת יפה יפה (רוצה להגיד שהפיג'מה שלי לא משו...) מתאפרת (כי הפרצוף שלי זוועה) ואנחנו הולכים לקניון עם הילדים".
בשניה הראשונה הרעיון קסם לי
עד שהבנתי שמדובר בילדים שלי....
אחותי הזריזה הבינה ענין "אני משלמת הכל@!!"
וכך היה
הילדים קיבלו מה שביקשו והיו מרוצים אני הייתי מותשת ונשרכתי (או אולי התחבאתי) מאחורי העגלה של אלמה.
אחרי הבילוי ההורס (את הרגלים והגב שלי) המשכנו לנאפיס שם יש אוכל!!! הילדים הזמינו ארוחת ערב אולטימטיבית: צ'יפס ושניצל או המבורגר ואלמה כרגיל אכלה משל כולם...
הגענו הביתה באיחור אלגנטי לשעת השינה והילדים נשפכו כמו חיילי דומינו לא כתבתי אתמול כי גם אני חייל דומינו....
המהפכה בעיצומה והכוחות השולטים נשלחים מעבר לקוי האויב לשרת בצבא האמיתי
ואני נותרתי לבד במערכה מול 3 זעטוטים אם אפשר לומר ככה
שבוע שלכם של אמא ביום ואמא בלילה שבוע שלם לתרגל את השפה השניה שלי - ילדותית
הבוקר נפרדנו מניר שיצא לשבוע בצאלים הנהדרת שמספקת חופשות שבועיות לניר שלי ולעוד המון אבאים...
בינתיים פה בבית הדברים המשיכו להתגלגל (פשוטו כמשמעו להתגלגל בעיקר על הרצפה).
ירדנו למכולת בבוקר לפני שהחום ישיג אותנו ואי אפשר לזוז מטר
בדרך הביתה הילדים צ'ופרו במשחק קטן מחנות הפתעות וזהו הם מבחינתם עשו את המעשה השומרוני להיום המתנה בידיהם ואפשר להתפרע .
חמש דקות מהדלת לחדרים וכבר נשמעו צפירות עולות ויורדות מפי העוללית אלמה הגדולים חזרו 4 -5 שנים אחורה ושיחקו בצעצוע החדש שלה מותירים אותה צורחת עליהם בדרך שלה "תחזירו לי" והפולניה שבי התחלפה במרוקאית וצרחתי להם "תעזבו"!
שקט...לא ליותר מ-2 דקות ואיתן מתחיל לצעוק "מיקה תחזירי לי " והיא עונה "עוד לא" והוא חוזר "תחזירי לי" אני מוכנה להשבע ששמעתי חיוך ב"עוד לא" שלה וזהו פה כבר לא היו ספקות
הילדים שבעים מהמתנות שנקנו להם לפני 10 דקות
והם נדרשו להחזיר אותם
בדמעות קורעות לב והתחננויות והבטחות נמסרו המשחקים והוחרמו.
מאז בא לציון הגואל ויש שקט בבית
ויהי בוקר ויהי ערב .. יום ראשון
איזה משפט נדוש וכמה כובד הוא מביא לי לראש עכשיו.
מוצאי שבת עכשיו שקט הסופות נרגעו אבל היה לנו יום מלא מלא שוקולד וממתקים וריצות והשתוללות
ראשונים נבחרו סבתאסבא . הם לא ידעו מה הולך להיות אבל הם כבר סומנו והילדים כבר תכננו כל פרט במה שהיה קרוי בית ראוי למגורים ועכשיו כבר לא .
בריצת אמוק לחדר המחשב "אני ראשונה!!!!!"
"הייייייייי " אני קוראת "איפה הנשיקה לסבתא???" אבל מי שומע???
הם כבר בוהים במסך המרצד להספיק כל שניה לפני שמגיעים בני הדודים שהם אתגרי טבע מסוג אחר לגמרי ולא פחות טורף.
מי מבינכם שמכיר את השד הטזמני יכול לתאר את מקומות האוכל שלהם אחרי שסיימו ...
פירורים , מריחות של קטשופ, טיפות של מרק מלוות בשקדי מרק (שלא ירגישו לבד המסכנות) וזה המקום להודות לזינה הכלבה הלוחמת על ניקוי השביל והחלק שמתחת לשולחן - תודה זינה!
אחרי סיימנו להחריב את החדרים הסלון והמטבח של סבתא אפשר לבקש חטיף ושוקולד וגם ממתק (כל אחד מהם הוא משהו אחר גם אם כולם שואפים לאותה שקית)
נפרדים נשיקות חיבוקים ואנחת רווחה שעוד אפשר לראות את צבע השטיח אנחנו מתיישבים באוטו ובקול ענות חלושה באה הבקשה אני רוצה לבקר את סבתא עם קקולה (חתולה מרגיזה)
טוב... נלך...
מגיעים הילדים רדומים מזיעים הפוכים כל הדרך נתניה - חולון ישנו
הגדולים קופצים כמו פנתרים הקטנה מתעקשת לבכות
זה זריז אני משכנעת את עצמי ואחרי שעה של רביצה מתפנים לביתנו
באה מנוחה ליגע... איפה המנוחה ואיפה השבת?
ומה פתאום הבאתי לכם משפט צבאי???
1. ניר יוצא לשבוע מילואים איזה כיף לו כמה זוועה לי
2. סוף השבוע הוא תחילת השבוע המזויע
3. אני צריכה להוסיף משו?

איפה זה כתוב תראו לי???
כן ,כן.. אני יודעת איפה אבל מה לעשות שהילדים לא קראו את הפרק הזה עדין (ברור לי שגם אחרי שיקראו ויבָחנו עליו עדין לא יפנימו אותו.. למה להם?)
בכּלאופן ....שישי התחיל בנקיונות (וזה המקום להודות לאל' לחמותי וחמי אפילו לגיסתי הקטנה וגיסי על שהביאו לי את הנס הזה שנקרא ניר,אישי יקירי,...כי הוא זה שמנקה ואני מפעילה ת'ילדים בנקודה רחוקה).
באופן מדהים הבית נקי לקראת השעה 9 וחצי בבוקר (טוב זו לא חוכמה כשמתחילים בשעה 6 וחצי.. זה אפילו הגיוני אם עושים חישוב לפי גודל הבית) ואז מתחיל השגעון.
צריך מכולת אז לוקחים את הגדולים בדרך הם כמובן נזכרים שאין בבית צ'יטוס וגם אין צ'יפס מסוג אחר וגם חסרים לנו עוד אי אלו ממתקים ובקבוקי שתיה והאיש חוזר עצבני ...(ואני כמו פולניה טובה מחייכת ואומרת "אמרתי לך"...ככה לימדו אותי לתת סטירה(זה החלק של אמרתי לך) וללטף(זה החלק של החיוך)זה תמיד עובד) בעוד הוא מסביר לי את השתלשלות הדברים והילדים עדין רוטנים רוקעים רגלים ומשלבים ידים בפרצוף כועס אני מעדיפה להסתובב(כבר הייתי בסרט הזה נמאס לי...).
כשהם מפנים ת'שטח, אני הולכת להכין משו לאכול כדי שחלילה לא ירעבו למוות, ומיד הם צצים קודם מיקה.
"אמא אני רעבה... מה את מכינה" (להזכירכם השעה 10 בבוקר והם אכלו ארוחת בוקר) ,"אני כבר רוצה ארוחת צהרים"
"לא מיקה זה לאחר כך"
"עכשיו זה אחר כך אמא"
"כבר מקררת לי הבטן" (איי כבר יש לי דמעות בעינים מהסבל הזה{הסבל שלי לא שלה})
הזמן איכשהו נעלם וארוחת צהרים מגיעה ועוברת ואז כולם לישון ועכשיו.....
יש לי זמן של שקט!!!!
כמה טוב שיש ברשת ג' שלמה ארצי.
אני יכולה למות בשקט (התכוונתי לנוח אבל זה לא היה יוצא פולני כמו שאני רוצה).
שבת שלום

אין ספק שמי שחשב על המילה לא חשב עליה כניגוד למילה כן והרי זו המשמעות שלהן , להיות הפכים
אבל לא כשאת אמא.
כשאת אמא את צריכה למחוק את המילה לא מהלקסיקון (לפחות מזה שמהווה תשובות אופציונליות לזעטוטים שלך).
ככה זה מתנהל:
"אמא אנחנו עושים מחנה"
ואני עונה
"לא"
אז היא אומרת "כן"
וזו רק ההתחלה של סגאת כן-לא
כאילו מה???
מבחינתם לא היא לא תשובה אופציונלית
זה חייב להיות כן
אז לא!!!
כדי שיהיה ברור כמה החופש זה עולה לנו בבריאות
אני אראה לכם מה תלוי על דלת המקרר שלנו :


טבלת יאוש כהלכתו לסוף החופש הגדול.
אתמול, דרך אגב, שוחררה הצהרה לאויר מפי הממרח שלי איתן "אמא את ממש מרגיזה אותי". התגובה היחידה שהיתה לי היא "תתרגז".

קשים קשים חייה של אמא (זה גרוע יותר כשפולניות משתלטת עלינו).


אני לא יודעת אם זו שפעת או סתם תשישות
אבל אתמול נגמר לא משו... בלשון המעטה
סיימתי את היום במיטה והילדים המשיכו לחגוג כאילו אין מחר
היום הוחלט שזה יהיה יום בבית (אני לא יודעת אם סבא טוביה חופר בראש או לרדת לגינה טוב יותר...)
בכל מקרה אנחנו בבית היום
וצריך להעסיק את הזעטוטים
אני נכנסתי לפס הכנה של שנות טובות לקראת ראש השנה והחלטתי להכניס גם את הילדים לענינים
אז הם קיבלו חומרי יצירה דבק (אני מקווה שאני לא אצטער על זה פעם..) והמון ניירות וחיתוכים בצורות ויאללה

אני יודעת אני יודעת אני אמא אני צריכה לתת דוגמא ולא לדבר ככה אבל מה לעשות שזה מה שאני מרגישה?
ואם אני אומרת לילדים שיגידו כל מה שיש להם להגיד גם אני רוצה!!!
למה כשהיינו בבית הספר החופש לא נראה כל כך גדול (או שאני מתכחשת לזכרונות שלי שגם אני הייתי מתה משעמום ובכל יום בוכה לאמא שלי משעמממממממם לי...)
אבל זה נראה כל כך רחוק
ולא ממוזג
והיום,לפחות ככה זה נראה הכל כבר יותר מתוחכם הרבה יותר ממוזג והחינוך שואף ל-0
אז למה לא לקצר את החופש הגדול???
ואם לא לקצר כי המורים המסכנים עובדים כמעט חצי שנה שלמה
לפחות שיהיה משהו חינוכי בטלויזיה ולא סרטי אנימציה שמחנכים למכות מוות וכל מיני קריאות אינדיאניות של אהיו ויאאאאאאאאאאאאהוווו ובסוף הם מתים....
מה קרה לרגע ודודלי? סוזי סופרייז?? אולי איזה איים אבודים? מרקו??.
משהו עם בשר תוכן וחינוך לערכים
אוף איזה קוטר יצאתי אבל בדיוק חזרתי מהגינה ותאמינו לי לא גן עדן שם בחוץ
אמא
עכשיו בימים של הקיץ הילדים בחופש החום עולה
ואני כולי בשיגעון עם עצמי
פעם ידעתי לבשל (אולי גם היום אבל לא ממש מצליח לי)
האמת היא שגם הייתי יותר חביבה נעימה חייכנית (לפעמים בכוח אבל זה לא היה עולה לי בבריאות) יכולתי לראות מעבר לאף שלי . והיום מה???
אני ממש רואה מעבר לשעה הקרובה רק מתפללת שתיגמר שאף אחד לא יפגע
אלמה שוב עשתה שביל מיים ועכשיו היא שוחה בתוכו שרק לא תעמוד (ומיד תחליק...)
מיקה במיטה בוהה בטלויזיה (אני מקווה שלא נשרף פיוז עוד יאשימו אותי בהתעללות מוחית בילדים כשתחזור לבית הספר)
איתן הפך להיות נער שליח (תגיד לאמא שאתה רוצה ממתק...."אמא ...מיקה אמרה שאני רוצה ממתק")
אז אין מצב שהיום הוא יום בצד הנכון.
מי קובע את הצד הנכון בעצם?
אולי אני צריכה להחליט לתת להם להחליק להתאדות או להיות שליחים ולא לעשות מזה כזה סיפור?
אני בבית כבר יותר משנה וזה מתחיל לעלות לי בבריאות הנפש
אני מתרגמת את אלמה שוטף (הילדה לא מדברת מילה...)
אני כבר יודעת כמה ג'ינג'ים יש למיקה על הלחיים
ואת קצב צמיחת השיער של איתן לפי האופי שהוא מתעורר בבוקר
אני אבודה... זהו
שמישהו יזמין לי חדר בשלוותה
חלון לים בבקשה
מי אמר שהחיים שלנו לא מעוצבים?
בכל יום כשאני קמה אני חושבת ... מה נעשה היום (אם זו לא מחשבה אמנותית , אחד מהשניים...הוא שהוא לא מכיר אותי או שהוא לא יצירתי ).
להתעורר לתוך ג'ונגל למרות שאנחנו בעיר זו חויה אין ספק
לשמוע את הציפורים בחוץ בליוו צרחות הילדים ודפיקות הצעצועים כנגד המיטה זו חויה של הטבע.
שילובים מה הם בעצם?
היכולת לשלב בין הגיון וילד עם טוש ופיקאסו חדש על הקיר זה שילוב יוצא דופן תודו!!
האפשרות לשתות קפה כששלושה ילדים דוחפים ת'עוגיה שלהם ואז כל מה שנותר הוא שלולית דביקה של מה שהיה פעם הקפה של הבוקר.. זה שילוב (של קפה ועוגיה ולאו דווקא שלי)
שילוב של פיג'מה עם כתמים של אוכל זה שילוב הורס שמשום מה קשה לי להפרד ממנו
השילוב בין אמהות לנשיות זה שילוב הורס בעיקר לא נודע לא נראה ולא קיים על פני השטח אלא רק בכתובים
השילוב בין נשיות לאשתו של גם היא חלק מהכתובים או סתם משחק בנדמה לי עם עצמי
אבל אין ספק
אני בעד שילובים ועדיף כמה שיותר דמיוניים.